בס"ד
רעיונות
על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א
חיפוש באתר בעזרת
חיפוש מותאם אישית של
|
|
|
|
דף הבית לוחות שנה לשנת תש"ע ראש השנה סוכות כרזות לתליה בסוכה תמונות לחג הסוכות ספרות קודש חג שמח הקישורים שלי |
|
בברכה שבירך משה את שבט גד הוא משבח אותם: "וירא ראשית לו כי שם
חלקת מחוקק ספון..." (דברים ל"ג, כ"א) מסביר
רש"י: "ראה ליטול לו חלק בארץ סיחון ועוג (עבר הירדן) שהיא
ראשית כיבוש הארץ" כלומר: ביקש לקבל את ראשית כיבוש הארץ כנחלה. ולמה?
"כי ידע אשר שם, בנחלתו, חלקת שדה קבורת מחוקק, והוא משה, ספון- אותה
חלקה ספונה וטמונה מכל בריה שנאמר: ולא ידע איש את קבורתו" יוצא מכאן שהסיבה שבגללה בחרו בני גד לקבל נחלה בעבר הירדן היא משום ששם
מקום קבורתו של משה רבם. סיבה זו מהווה חידוש עבורנו, עד
עתה ידענו שהסיבה לקבלת הנחלה בעבר הירדן הייתה משום שלבני גד היה מקנה רב וארץ
סיחון ועוג - ארץ מרעה; דאגתם לצאן הביאה אותם לבקש כנחלה את עבר הירדן ולכן משה
רבינו ניסה לשכנע אותם לחזור מבקשתם אבל הם עמדו בשלהם, והנה לפני מותו מגלה לנו
משה רבינו סיבה נוספת ומתאר יוזמה זו בדברי שבח : הם בחרו ב"ראשית" "שהיא ראשית כיבוש הארץ", ויתרה מכך זו לשון
חשיבות: ישראל נקראים ראשית, תרומה נקראת ראשית, התורה נקראת ראשית וכו'. ומה החשיבות של אותו מקום? שבו נמצאת קבורתו של משה. על קבורתו של משה המשנה אומרת שהיא אחת מהדברים שנבראו בערב שבת בין
השמשות, הוי אומר שהיא מעבר לגבולות העשייה של ששת ימי בראשית. אומר הרב נבנצל שליט"א שלכן קיברו של משה הוא מעבר לגבולות
המקום, הוא נראה אבל אי אפשר להצביע על מקום מסוים ולהגיד: הנה הוא כאן, וכך
מובא בגמרא (סוטה יד.): שלחו קבוצת אנשים לחקור היכן קבורתו של משה, וכשעמדו בראש ההר נדמה להם
שהקבר למטה וכשירדו למטה נדמה להם שהוא למעלה. נחלקו לשתי קבוצות: קבוצה אחת
עלתה לראש ההר והשנייה ירדה למטה. והתוצאה הייתה מעניינת: אלו שעמדו למעלה טענו
שהקבר למטה ואלו שעמדו למטה טענו שהוא למעלה. משמע מהגמרא שאכן אפשר להצביע על
מקום ולומר שזה קברו של משה אבל הוא עצמו לא מוגבל למקום מסוים. גם על הארון שבמשכן נאמר "מקום ארון אינו מן המידה" (ב"ב צט.) פירוש:
אורכו של קדש הקודשים הוא עשרים אמה וכשמכניסים לתוכו את הארון שוב ישנם עשרים
אמה פנויות. מה זה אומר, שהארון איננו? הארון קיים, בצלאל עשה אותו!! אלא שהמקום
לא מצליח להכיל אותו בתוכו. שואל הרב: האם יש קשר בין הארון לקבורתו של משה? ותשובתו היא שחפץ כל כך רוחני כמו הארון שמכיל בתוכו לוחות הברית אינו
יכול לעמוד במקדש, אלא שה' עשה נס בתוך נס בשביל שיכנס לתוך מסגרת העולם הזה. ואם כך לגבי הלוחות כל שכן לגבי "איש האלוקים" שהוא ארון אלוקים חי. ומדוע לא רצה משה ששבט גד יגור באותה ארץ אחרי שראינו שהיא כל כך קדושה? כדי לתרץ קושיה זו הרב שואל שאלה נוספת: למה קברו של משה "ספון" אם הוא מקום כל כך קדוש? אדרבה מן
הראוי היה לגלות את מקומו על מנת שעם ישראל יוכלו לבוא ולהתפלל ולהשתטח על
הקבר!! אמנם על שאלה זו כבר תירצו שהיה חשש שיהפכו את הקבר לאלילות ח"ו
אבל הרב מתרץ תירוץ נוסף: כשהקב"ה נותן מתנה גדולה האדם צריך להתאמץ הרבה
יותר בשביל להיות ראוי לה. למשל: ארץ ישראל שהיא הנעלה מכל הארצות מחייבת את העם
שדר בתוכה להתנהג בצורה נאותה, אחרת התוצאה תהיה: "ותקיא הארץ את
יושביה". אותה מתנה נשגבה שהיא ארץ ישראל יכולה להפוך
לרועץ ח"ו אם לא יתנהגו בה כראוי. הוא הדין לגבי קבורתו של משה שבמקביל לארון שבמקדש יש בו קדושה נעלה
שאנחנו לא זכאים להימצא בקרבתה, כשם שאף אחד (חוץ מהכוהן הגדול וביום הכיפורים)
לא רשאי להיכנס לקודש הקודשים מפאת קדושתו כך גם בכדי לזכות להימצא במקום קבורתו
של משה צריך האדם להיות ראוי ובעל מדרגה גבוהה. אם מקום קבורתו של משה היה גלוי לנו יתכן שהיינו סומכים על קדושתו במקום
לנסות להתקדש ולתקן את פגמנו. עינינו רואות שישנם אנשים שמתייחסים אל קברות
צדיקים כאל מקום בעל "סגולות" המחולל ניסים ונפלאות, וסומכים על זה
בתפילתם בלי להתאמץ לתקן את המעוות אצלם. וזה יכול להיות קטרוג ח"ו על
ישראל במקום ברכה. לכן לא רצה משה שבני גד ינחלו בעבר הירדן. ^^^^^^^^^^^^ תופעה זו, להעריך איש קדוש או מקום קדוש ולהפוך אותו לעיקר ואילו את
המעשים האישיים כטפל מצויה גם כיום: אנשים רוצים לקבל ברכה מהרב או ששמם יוזכר
בבית הכנסת לרפואה או להצלחה אבל אינם משנים
את התנהגותם כלל. ולא היא: האדם צריך לדעת שהעיקר הוא שינוי מעשיו ורק אחרי שיש לו את
הרצון להשתנות הברכה יכולה להועיל. יצחק חלבה לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה , ר' ישראל בן ר' אלחנן הכהן ארנטרוי , מרים שושנה בת אדלה, שלמה בן הלנה ת.נ.צ.ב.ה. |
המעוניין לקבל כל שבוע את העלון בדואר אלקטרוני ניתן לשלוח בקשה למייל jalabe@neto.net.il ללא תשלום לזיכוי הרבים
השיחה נערכה על פי הבנתו של העורך. כל טעות או חסרון יש לתלות בעורך בלבד.