בס"ד
רעיונות
על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א
חיפוש באתר בעזרת
חיפוש מותאם אישית של
|
|
|
|
דף הבית לוחות שנה לשנת תש"ע ראש השנה סוכות סדר ליל ראש השנה ספרות קודש חג שמח הקישורים שלי |
|
בקריאת התורה ביום טוב ראשון של ראש השנה אנחנו קוראים על פקידת שרה
אימנו, פרשה שאפשר להפיק ממנה הרבה לקחים ומתוך כך להתחזק בעבודת ה' בימים
הנוראים. התורה מספרת: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית
אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק" (בראשית כא, ט) מסביר
רש"י: "מצחק. לשון עבודה זרה, כמו שנא' (שמות לב ו) "ויקומו לצחק". דבר
אחר לשון גלוי עריות, כמה דתימא (להלן לט יז) "לצחק בי". דבר אחר לשון
רציחה כמו (ש''ב ב יד) "יקומו נא הנערים וישחקו
לפנינו". שואל מו"ר הרב נבנצל שליט"א: מדוע התורה מכנה את שלושת
העבירות החמורות ביותר, שעליהן אמרו
חז"ל "ייהרג ואל יעבור", בביטוי "מְצַחֵק"? וכי יש
משהו מצחיק בעבירות הללו? אומר הרב: אכן אין במעשים אלו אפילו נדנוד של
צחוק, אבל את ישמעאל זה מאוד מצחיק; מעשים אלו אינם רציניים בעיני ישמעאל וממילא
אין הוא מייחס להם חשיבות במיוחד למרות שכל בר דעת מבין את חומרת העניין. אבנר
בן נר, שהיה שר וגדול בישראל, התבטא בלשון "משחק" על שפיכות דמים, כפי
שנא': "וַיֹּאמֶר
אַבְנֵר אֶל יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ" (שמ"ב ב, יד) "רצה לומר: יתגרו מלחמה אלה באלה דרך שחוק, לראות מי מהם יותר
מלומד מלחמה" (מצודות
דוד) ואומרים חז"ל (ויק"ר כו, ב) שעל זה נענש
במיתה; לכן ודאי שהתייחסות זו של ישמעאל חמורה היא מאוד אבל הוא לא מרגיש את
חומרת הדבר. הוא לא מתבונן בגדלות הבורא - לכן עובד עבודה זרה; הוא לא מתייחס אל
האדם כאל "נזר הברייה" ובעל "צלם אלוקים" - לכן אינו חושש
לפגוע בחיי אדם; הוא לא חס על כבוד האדם, על זכות הפרטיות ואינטימיות - לכן הוא
מגלה עריות. ובל נשכח שסוף סוף גדל בבית אברהם אבינו, וממילא בהכרח שמע ולמד על
החורבן הנורא שעבירות אלו מביאות לעולם, אבל הוא אינו משים אל ליבו האטום את מה
שראה בבית אברהם, וכתוצאה מכך דברים אלו מחליקים ואינם נכנסים לליבו ויחסו אליהם
כאל "צחוק" ותו לא. מספרים על רב אחד שפעם הניח כוס חלבית על שולחן בשרי. כשראתה אשתו את
המעשה גערה בו, אך הוא הגיב: "לא נורא, זה קר!". אשתו ענתה לו:
"נכון, כל התורה שלך קרה..." מספרים על אשתו של הגר"א וחברתה שסיכמו ביניהן שמי שתגיע ראשונה
לעולם האמת תתגלה בחלום לשנייה ותספר לה פרטים על הנעשה שם. כעבור זמן מה נפטרה
אחת מהן ולאחר כמה ימים באה בחלום לחברתה ואמרה לה שאין היא יכולה לפרט יותר
מידי אך רק דבר אחד הרשו לה לגלות: "את
זוכרת אותו יום שיצאנו יחד לצורך מצוות צדקה וראינו אישה מרחוק, ונפנפנו
לה ביד? ובכן גם את הנפנוף הזה נלקח ב רואים אם כן שכל פעולת האדם מורכבת מכמה וכמה כוחות, מהן חיוביות ומהן
ההיפך, לכן כל מעשה - קטן ככל שיהיה, הוא בעל משקל גדול בשמיים וממילא חייבים
להתייחס אליו במרב הרצינות ולא לראות אותו כצחוק. בשלב מאוחר יותר, כשנגמרו המים מן החמת והמצב הבריאותי של ישמעאל החמיר
כבר אי אפשר היה לצחוק והתחילו הוא ואימו לקחת את הדברים ברצינות, הוא התחיל
לבכות- הם עומדים למות בצמא. אבל הקב"ה מחליט שהם לא ימותו ומעלה להם באר.
מובא במדרש שמלאכי השמיים התלוננו לפני הקב"ה ואמרו: רבש"ע, מי שעתיד
זרעו להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר? וה' ענה להם: עכשיו מה הוא, צדיק או
רשע? ענו לו: צדיק. אמר להם: אם כן אני דן אותו לפי מעשיו כעת. זה מה שאמר מלאך
ה' להגר: "אַל
תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹקים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם" (בראשית כא, יז) אומנם אם נתבונן נראה שהוא לא היה כל כך צדיק כפי שמשתמע מן המדרש וכפי
שאנו יודעים מהמתואר בפסוקים, אבל למות בצמא לא מגיע לו למרות שזרעו ימית את בני
ישראל. ולא רק זרעו בעתיד יחטא אלא מיד לאחר שה' הציל אותו ממוות כתוב: "וַתִּקַּח
לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שם כא) לא עזרו להגר כל
השנים שהסתופפה תחת צילו של אברהם אבינו; היא לא למדה ממנו את נחישותו שלא להשיא
ליצחק בנו אישה מבנות כנען שמידותיהן מקולקלות ושלח את אליעזר עבדו להביא שידוך
לבנו מארם נהרים ממשפחתו. היא חזרה לארץ מוצאה - ארץ מצרים, ארץ אשר תושביה מקולקלים מכל
הבחינות, והוא מסכים לשאת אישה כזאת. ואע"פ כן, ולמרות הכל הקב"ה לא
לוקח ב יסוד זה צריך לחזק אותנו בעבודתנו בימים הנוראים, והוא מסוגל לרומם
אותנו למעלות עצומות. הרי למדנו מישמעאל שלמרות הפשעים הנוראים שעתיד לעשות הוא
דן אותו "באשר הוא שם", אם כן בימים גורליים אלו שנגזר כל מה שיתרחש
בשנה הנכנסת, כדאי להתאמץ ולהתרומם למרות שברור לנו שלאחר יוה"כ נחזור
למעגל של טעויות וכישלונות "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר
יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז, כ). כמובן שחייבים
להשתדל בכל כוחנו להישאר במצב של דביקות בקב"ה, להאריך את המצב המרומם
שנשיג ביוה"כ ובפרט בשעת הנעילה. אבל אסור לנו להתייאש מעצמינו בגלל
הכישלונות. צריך להשתדל להעתיק את ההתלהבות שחווינו בתפילות ימים אלו, לשפר את
כוונתנו בתפילות, לאהוב חסד ולרדוף אחר החסד,להקפיד על כל הלכות השולחן ערוך. ר"ה חל השנה בשבת; לאחר 120 שנה, כשנעמוד בדין בשמיים ישאלו אותנו:
"למה לא שמעת שופר ביום הראשון של
ר"ה תש"ע? ולמה לא נטלת 4 המינים ביום הראשון של סוכות? מה נענה על
כך? רבש"ע, חז"ל אסרו לנו לתקוע בשופר וליטול 4 המינים בשבת! ואז
ישאלו אותנו: האם נזהרת מכל מה שאמרו חכמים שלא לעשות בשבת? או רק כשמ יצחק חלבה לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה , ר' ישראל בן ר' אלחנן הכהן ארנטרוי , מרים שושנה בת אדלה, שלמה בן הלנה ת.נ.צ.ב.ה. |
המעוניין לקבל כל שבוע את העלון בדואר אלקטרוני ניתן לשלוח בקשה למייל jalabe@neto.net.il ללא תשלום לזיכוי הרבים
השיחה נערכה על פי הבנתו של העורך. כל טעות או חסרון יש לתלות בעורך בלבד.