בס"ד
רעיונות
על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א
חיפוש באתר בעזרת
חיפוש מותאם אישית של
|
|
|
|
דף הבית ספרות קודש חג שמח הקישורים שלי |
|
מובא בפרשה: "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי: וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם" (במדבר כא, א-ב) מסביר רש"י: "אקדיש שללם לגבוה". והנה הרמב"ם פוסק: "אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. כיצד? מה שתעלה מצודתי מן הים קודש, מה שתוציא שדה זו מן הפירות חרם-לא אמר כלום" (הלכ' ערכים וחרמים פ"ו ה"כו) אם כך הקדש זה לא חל משום שהוא בגדר "דבר שלא בא לעולם" שכן הערים הללו עוד לא נכבשו מיד האויב. אולם, אף על פי כן נדרם של ישראל חל, ולכשיכבשו אותם הערים יצטרכו להקדיש אותם כפי שהתחייבו בנדר, וכמו שפוסק הרמב"ם: "אף על פי שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, אם אמר הרי עליי להקדישו-הרי זה חייב להקדישו כשיבוא לעולם משום נדר, ואם לא הקדיש-הרי זה עובר משום "לא תאחר" (דברים כג,כב) ו"לא יחל" (במדבר ל,ג) ומשום "ככל היוצא מפיו יעשה" (שם) כשאר הנדרים" (שם לא) שואל מו"ר הרב נבנצל שליט"א: מניין לבני ישראל היתר לנדור נדר כזה? הרי נדרים מסוג זה אינם דבר רצוי, גם אם בסופו של דבר מקיימים אותם! כפי שפסק מר"ן: "אל תהי רגיל בנדרים; כל הנודר אע"פ שמקיימו נקרא רשע ונקרא חוטא" (שו"ע יו"ד סי' רג' ס' א') אומר הרב: בני ישראל למדו מיעקב אבינו, שנאמר עליו: "וַיִּדַּר יַעֲקֹב
נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹקים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה...
וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי... וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר
שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹקים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר
אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" (בראשית כח, כ-כב) שואלים
חז"ל (ב"ר ע, א) מה פירוש "לאמור"? אלא "לאמור לדורות שיהיו נודרים בעת צרתם" דהיינו,
כשעם ישראל נמצאים בצרה מותר, ואפילו מצווה לנדור ולקבל קבלות. ולמה? משום שעל
ידי הנדר האדם מתקרב יותר לקב"ה, וממילא גם הקב"ה מתקרב אליו יותר
ומושיעו שנאמר: "קָרוֹב
ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת"
(תהילים קמ"ה, יח') מכאן למדו בני ישראל שבעת צרה, כמו עכשיו שהכנעני בא להילחם בהם "וַיִּשְׁבְּ
מִמֶּנּוּ שֶׁבִי" (במדבר כא, א) ראוי ורצוי
לקיים את מאמר חז"ל "שיהיו נודרים בעת צרתם" ונדרו להקדיש
לשמיים את שלל המלחמה במידה וינצחו בה. אומנם היום רצוי שלא לנהוג הנהגה זו
(לנדור בעת צרה) שמה ניכשל ולא נעמוד בנדר. והנה גם בהפטרת השבוע אנו נתקלים בנדר בעת צרה. יפתח הגלעדי נלחם בבני
עמון ונודר: "אִם
נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא
מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה
לַה' וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה" (שופטים יא, ל-לא) לפי מה שלמדנו
מיעקב אבינו - נדרו של יפתח רצוי משום שנודרים
בעת צרה כאמור. והנה הגמרא (תענית ד.) מותחת ביקורת קשה על יפתח ואומרת ששאל "שלא כהוגן" כיוון
שנדר להקריב עולה את היוצא מפתח ביתו, איך אפשר לדעת מה יצא מפתח ביתו? אם יצא חמור או כל בהמה טמאה אחרת, כיצד יעלה אותה קורבן לה'? לכן הקב"ה
ענה לו "שלא כהוגן" ויצאה בתו מפתח ביתו, ובצער רב נאלץ יפתח להקריב
אותה.(כך משמע מהגמרא שם) שואל הרב: יפתח היה שופט בישראל, ראש הסנהדרין
בדורו, ודאי שלא היה עם הארץ; איך אם כן סבר שנדרו מחייב אותו להקריב את בתו?
וכי אם אדם יידור להקריב את השכן, היעלה על הדעת שהנדר יחול? והרי אין אדם מקדיש
דבר שאינו שלו! גם בתו אינה ברשותו. וגם אם נאמר שבתו הייתה קטנה (פרט זה לא
כתוב בפירוש) והאב רשאי למכור את בתו לאמה, ולכן סבר שהוא גם רשאי להקדיש אותה
לקורבן, סוף סוף מה עם "לא תרצח"? מה עם פיקוח נפש שדוחה את כל התורה
(חוץ משלושת העבירות החמורות) מדוע לא ידחה גם קיום נדר כזה? ועוד, מאמתי אדם
כשר להקריבו קורבן עולה? התורה אומרת שקורבן עולה בא מן הבהמה, מן הבקר, מן
הצאן, מן העוף אבל לא מן האדם! הרמב"ן מתרץ קושיה זו. התורה אומרת: "כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר
יָחֳרַם מִן הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת יוּמָת" (ויקרא כז, כט) אומנם
הגמרא מפרשת פסוק זה בעניין ערכים, אבל הרמב"ן מפרש פירוש נוסף: "כל
מלך בישראל או סנהדרי גדולה במעמד כל ישראל שיש להם רשות במשפטים, אם יחרימו על
עיר להלחם עליה, וכן אם יחרימו על דבר, העובר עליו חייב מיתה" ועל פי
זה מסביר הרמב"ן כמה פרשיות תמוהות בתנ"ך כגון אנשי יבש גלעד שנהרגו
על ידי ישראל אחיהם רק בגלל שלא באו להשתתף איתם במלחמה נגד שבט בנימין בעקבות
פילגש בגבעה, "ואין הסברא נותנת שעשו כל העדה רעה כזאת להמית אנשים רבים
מישראל שאינם חייבים מיתה, ופנחס היה שם ועל פיו נעשה כל הענין ההוא" (רמב"ן שם) אלא שהסנהדרין חייבו את כל ישראל באמצעות חרם לבוא ולהשתתף במלחמה
וכיוון שאנשי יבש גלעד לא באו- נתחייבו מיתה. כך גם מסביר הרמב"ן את סוגיית יפתח; "וזה היה טעותו של
יפתח בבתו, כי חשב כאשר חרם נגיד ישראל חל וקים להמית אנשים או העובר על חרמו
חייב מיתה, כן אם נדר בעת מלחמה לעשות מאיש או אנשים זבח יחול הנדר, ולא ידע כי
חרם המלך והסנהדרין חל על המורדים לכלותם או על העובר גזירתם ותקנתם, אבל לחול
הנדר לעשות עולה מדבר שאין ראוי לה' חס וחלילה"(שם) אם יפתח היה גוזר "היום אל יצא אף אחד מפתח ביתי"
ובתו הייתה יוצאת, אז באמת הייתה חייבת מיתה כי עברה על גזרת ראש
הסנהדרין.אבל יפתח לא אמר כך אלא נדר
שמי שיצא מפתח ביתו יהיה קורבן, לדבר זה אין לו סמכות. ועדיין יש לשאול: מדוע לא נשאל על הנדר? יש הרי אפשרות לעשות התרת נדרים.
יפתח היה צריך לפנות לגדול הדור, פנחס בן אלעזר, שיתיר לו את הנדר! אומרים חז"ל "אמר: אני מלך, ואלך אצל פנחס?"(ויק"ר לז) הוא ראה
בהליכה אל פנחס פגיעה בכבוד המלכות. על פנחס גם הייתה טענה מדוע הוא לא הלך אל
יפתח. הוא הבין שהליכה אל יפתח כמוה כפגיעה בתורה. למעשה בין זה לזה אבדה הנערה ההיא ושניהם נענשו על דמיה. למדנו מכאן מוסר גדול: מחובתנו לשקול היטב כל צעד שננקוט ולבדוק האם הוא
ברצון השם או להיפך על מנת שלא נטעה בהחלטותנו.
יצחק חלבה לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה , ר' ישראל בן ר' אלחנן הכהן ארנטרוי , מרים שושנה בת אדלה, שלמה בן הלנה ת.נ.צ.ב.ה. |
המעוניין לקבל כל שבוע את העלון בדואר אלקטרוני ניתן לשלוח בקשה למייל jalabe@neto.net.il ללא תשלום לזיכוי הרבים
השיחה נערכה על פי הבנתו של העורך. כל טעות או חסרון יש לתלות בעורך בלבד.