בס"ד
רעיונות
על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א
חיפוש באתר בעזרת
חיפוש מותאם אישית של
|
|
|
|
דף הבית ספרות קודש חג שמח הקישורים שלי |
|
לאחר שהארץ פתחה את פיה ובלעה את כל האדם אשר לקרח ואש יצאה מן השמיים
ושרפה את מאתיים וחמישים איש מקריבי הקטורת, הקב"ה פונה למשה רבנו ואמר לו:
"אֱמֹר
אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין
הַשְּׂרֵפָה... וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי
לַמִּזְבֵּחַ" (במדבר יז, ב-ג) מו"ר הרב נבנצל שליט"א מביא את קושיית המאירי: מדוע נאמרה
מצווה זו לאלעזר בנו של אהרון ולא לאהרון עצמו? אמנם אהרון הוא הממונה על עבודת
המשכן ובתוקף תפקידו ככהן גדול היה אחראי על כפרת עם ישראל, ובניו הם האחראים על
ה"לוגיסטיקה", הם הממונים על משמרות הכהנים והלויים ואם כן מתאים יותר
דווקא לאלעזר לטפל במחתות ולדאוג לעשותם רקועי פחים ציפוי למזבח; אבל המאירי
מתרץ קושייתו בדרך אחרת: עניין המחתות הוא תוצאה ממחלוקת קרח ועדתו שערערו על
מינויו של אהרון ככהן גדול ועקב כך נשרפו ומתו ונבלעו באדמה. אהרון יצא חי ממעמד
זה והוכח לכל שהקב"ה בחר בו, אבל אם בנוסף לכך הקב"ה היה מצווה שאהרון
יתעסק עם המחתות - זו הייתה פגיעה יותר מדי גדולה בקרח, לכן ה' מצווה שאלעזר
יעשה זאת ולא אהרון. והנה המאירי כתב את דבריו בספרו "בית הבחירה" (מסכת ברכות כז:) בהקשר
המעשה המובא בגמרא על רבן גמליאל שציער את רבי יהושע בדיון האם תפילת ערבית היא
חובה או רשות, ור' יהושע נאלץ לעמוד כל השיעור ובעקבות מעשה זה החליטו התנאים
הנוכחים בבית המדרש להעביר את רבן גמליאל מכס הנשיאות. כשדנו בנושא את מי למנות
במקומו, המועמד הכי מתאים לתפקיד הנשיא היה רבי יהושע, אבל לא מינו אותו כי הוא
היה "בעל המעשה" כלשון הגמרא, ומסביר רש"י: "והוה
ליה לרבן גמליאל צערא טפי" דהיינו, נכון שהיו מוכרחים לפגוע ברבן
גמליאל ולהעבירו מתפקידו בעקבות המעשה, אבל עם כל זאת נזהרו שלא לפגוע בו יותר
מדי מינוי רבי יהושע לנשיא במקומו הייתה פגיעה יותר מדי גדולה ברבן גמליאל. הוא
הדין בקרח ועדתו: הקב"ה מעניש אותם כפי שמגיע להם אבל שאהרון - שהיה
"בעל המעשה" - ייקח את המחתות, זה לא מגיע להם. זו פגיעה יתירה על
המידה לקרח ואנשיו ולכן הקב"ה מצווה שאלעזר ייקח את המחתות. השי"ת חס על כבוד הבריות, הוא לא
רוצה לפגוע בכבודו של קרח למרות שעשה מעשה חמור ביותר: כפר בנבואת משה רבנו. הוא
חשב שמשה רבנו מינה את אהרון לתפקיד של כהן גדול על דעת עצמו. משה מנסה להסביר
לו שהקב"ה קבע מי יהיה כהן אבל קרח לא מאמין לו, למרות שעד עכשיו לא הטיל
ספק על נבואת משה; כל מה שהקב"ה אמר למשה להגיד לעם - קרח מקבל ומאמין.
יתירה מזו: כשמשה רבנו ירד מהר סיני עם הלוחות וראה את העגל אמר: "מִי לַה' אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי" (שמות לב, כו) התורה מדגישה כָּל בני לוי - כולל
קרח. בשעה שקרח מתווכח עם משה על הכהונה, משה מציע לו לברר
מי הוא בחיר ה' באמצעות הקטורת: "הא לכם תשמיש חביב
מכל, היא הקטרת החביבה מכל הקרבנות וסם המוות נתון בתוכו... מי שיבחר בו יצא חי,
וכלכם אובדים" (רש"י
במדבר טז, ו) הוא מאמין לו! ראייה לכך הוא מה שמגלים לנו
חז"ל: "קרח שפקח היה מה ראה לשטות זה? עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה
יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן. אמר בשבילו אני נמלט" (רש"י שם) הוא ידע
בוודאות שמשה צודק, כולם ימותו חוץ מאחד. רק שהוא היה בטוח שאותו אחד זה הוא,
עינו הטעתו. ולמרות כל זאת הוא לא מאמין שה' ציווה למנות את אהרון. קשה מאוד להבין
תגובה כזו בקרח; אם הייתה לו רוח הקודש לראות שיצאו ממנו שמואל וכד' משמרות
כהונה, איך לא ראה שגם מאהרון יצאו גדולי ישראל, כגון מתתיהו ובניו? צריך לומר,
אומר הרב, שהוא חשב שיצאו מאלעזר בנו או מפינחס וממילא אהרון יכול להיות מבין
הנשרפים. קרח משוכנע שמשה טועה ושה' יעשה נס ויוריד אש מן השמים בשביל להוכיח
שקרח הוא זה שצריך להיות הכהן הגדול. רואים לאורך כל המחלוקת שקרח אינו פועל לשם שמים למרות שהוא משוכנע שכן.
איפה רואים זאת? רש"י מביא בתחילת הפרשה: "ומה ראה קרח לחלוק עם
משה? נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עזיאל שמנהו משה נשיא על בני קהת על פי
הדבור. אמר קרח: אחי אבא ארבעה היו...עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך
ואחד כהן גדול, מי ראוי לטול את השניה, לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם?
והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכלם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו" אם
נתבונן בטענה זו נראה שזאת לא הפעם הראשונה שבוחרים באליצפן בן עוזיאל ולא בקרח;
לאחר שנכנסו נדב ואביהו להקריב אש זרה ומתו, כתוב: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה
אֶל מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן בְּנֵי עֻזִּיאֵל דֹּד אַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם
קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי הַקֹּדֶשׁ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (ויקרא י, ד) לא מצינו שם שקרח מיחה על זאת. למה? מדוע הוא לא טוען גם שם טענה זו "אחי
אבא ארבעה היו...וכו"? התשובה היא כי שמה לא מדובר בנשיאות, זו רק מצווה
בעלמא, אין תפקיד מכובד של נשיא (עם מכונית שרד ונהג צמוד...) אבל כאן המצב
שונה, הוא חושב שתפקיד הנשיא מגיע לו. מזה ניכר שטענותיו הן לא לשם שמים. אם קרח
היה זוכה ומערער והנה למרות התנהגותו של קרח הקב"ה חס על כבודו ולא רצה שאהרון יקח
את המחתות. בלעם, שונא ישראל מובהק, הולך לקלל את ישראל, ובכל זאת המלאך אומר
לו: "גַּם אֹתְכָה
הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי" (שם כב, לג) מסביר רש"י: "ועתה מפני
שדברה והוכיחתך על כן הרגתיה, שלא יאמרו זו היא שסלקה את בלעם בתוכחתה... שחס
המקום על כבוד הבריות" נלמד מזה לקח גדול:
משנה זהירות שלא לפגוע בזולת ולהיזהר בכבודו בכל מחיר.
|
המעוניין לקבל כל שבוע את העלון בדואר אלקטרוני ניתן לשלוח בקשה למייל jalabe@neto.net.il ללא תשלום לזיכוי הרבים