בס"ד
רעיונות
על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א
חיפוש באתר בעזרת
חיפוש מותאם אישית של
|
|
|
|
דף הבית ספרות קודש חג שמח הקישורים שלי |
|
פרשתנו פותחת בשילוח המרגלים לארץ והתורה מעידה עליהם: "כֻּלָּם
אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" (במדבר יג, ג) "כל
אנשים שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו" (רש"י) המרגלים יוצאים עם
הוראות מפורשות מה וכיצד לחפש ואיך לדווח. והנה כשחוזרים מהמשימה מתברר שיש
ביניהם מחלוקת, עשרה אומרים: "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק
הוּא מִמֶּנּוּ" (שם לא) ושניים אומרים: "עָלֹה
נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (שם ל) מה עושים במצב כזה? האנשים שנשלחו היו מגדולי ישראל כאמור, למי להאמין?
עם ישראל מחליטים לקיים את דברי הפסוק: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (שמות
כג, ב) ואכן מכריעים
את המחלוקת לצד עשרה המרגלים שהוציאו דיבת הארץ רעה ומאמינים להם וכתוצאה מכך: "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם
בַּלַּיְלָה הַהוּא" (במדבר יד, א) שואל מו"ר הרב נבנצל שליט"א: אם זה השיקול שגרם לבני ישראל
להכריע את הכף לצד מוציאי הדיבה, למה אם כן נענשו בעונש כל כך חמור: "בַּמִּדְבָּר
הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם" (שם יד, כט) הרי הקב"ה ציווה
בתורתו את הדין "אחרי רבים להטות"! אומר הרב: משה רבנו נתן להם פקודות ברורות על מה להסתכל: "וּרְאִיתֶם
אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ... וּמָה הָאָרֶץ...הֲטוֹבָה
הִוא אִם רָעָה...הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן..." (שם יח-כ) אבל אף אחד לא ביקש מהם חוות דעת האם לעלות לארץ או לא. הקב"ה
הוציא את עם ישראל ממצרים במטרה להביא אותם לארץ זבת חלב ודבש, אי לכך אין פה
ספק האם יצליחו לכבוש את הארץ מילידי הענק או לא ואין פה שאלה בכלל האם להיכנס
לארץ או לא, לכן לא שייך במקרה זה הכלל "אחרי רבים להטות". כלל זה
תקיף כשיש שאלה או ספק אבל כאן לא קיים שום ספק. משה רבנו, שקול כנגד שבעים זקני
הסנהדרין, אמר שיכנסו לארץ, מה שייך "אחרי רבים להטות" כנגדו? קשה
מאוד להבין את טענתם של המרגלים במיוחד בהתחשב שהם דור דעה; "עֲמָלֵק
יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב" (שם כט) ואם כן מה?! וכי לא ניצחו
את עמלק כבר פעם? משה רבנו רק הרים את ידיו וגבר ישראל, מה הבעיה לחזור על זה או
לנצח אותם בכל דרך אחרת? שֶמָה נאמר ששמעו את נבואת אלדד ומידד "משה מת
ויהושע מכניס את ישראל לארץ" (רש"י יא, כח) הישועה יכולה לבוא גם דרך יהושע
כי בסופו של דבר הקב"ה הוא מי שהציל אותם מעמלק. השי"ת הכה כל בכור
במצרים ברגע אחד בחצות הלילה ועם ישראל ראו זאת, למה אם כן מטילים ספק שהוא יכול
"לחסל" כמה ענקים ומלכי ארץ כנען? דור דעה שהגיעו להכרה ברורה של מציאות
ה', ששמעו מפי הגבורה את שתי הדברות הראשונות, והתורה מעידה: "אַתָּה
הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה) הם הגיעו להבנה שאין שום כח בעולם חוץ ממנו ית', סיבת כל הסיבות, ראו
את המן שיורד יום יום בפתח אוהליהם,
עמוד הענן המנחה אותם ביום ועמוד האש בלילה, למה אם כן לפחד מכמה ענקים? קשה
להבין את הדבר הזה, במיוחד כשראשי סנהדראות בין הבוכים. מה הייתה טעותם של המרגלים? אומר הרב, התורה אומרת: "וְלֹא
תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (שם טו, לט) מה פירוש
ציווי זה? האם התורה אוסרת לנו להשתמש בעיניים? איך אפשר לחצות את הכביש בלי
להסתכל,
איך אפשר ללמוד בלי להשתמש בעיניים? ודאי שלא
זו כוונת התורה! כוונת הציווי היא שהעיניים לא יכתיבו לנו מה לעשות, כי אז
התוצאה תהיה:
"אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (שם) זאת הייתה טעותם של
המרגלים; הם היו צריכים לתור את הארץ עם העיניים, בשביל זה נשלחו לשם, אבל הם לא
היו צריכים לתת לעיניים שלהם להיות ה"פוסקים" שלהם. גם אם ראו דברים
מפחידים, גם אם לא היה ברור להם איך לנצח את עמי כנען, גם אם ראו את עצמם
כ"חגבים" - היו צריכים לספר כל זה למשה ב"ארבע עיניים" והוא
כבר יגיד להם מה לעשות. ואם משה לא יידע מה לעשות הוא כבר ישאל את הקב"ה
כהרגלו וה' ינחה אותם. במקום זה הם נתנו לעיניהם לפסוק: "אם יש ענקים בארץ
אי אפשר לנצח אותם". למה הגיעו למסקנה זו? וכי יש לענקים הללו שורשים בארץ
כמו שיש לעם ישראל? אפילו בלעם הרשע אמר: "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים
אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ" (שם כג, ט)
"אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם, ואני
רואה אותם מיסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו על ידי אבות ואמהות" (רש"י
שם) אלו השורשים שלנו. לעומת זאת לענקים אין שורשים בארץ
למרות גובהם על פני השטח ואין להם סיכוי להחזיק מעמד. כשמשה רבנו צריך להלחם עם עוג מלך הבשן
הקב"ה אומר לו: "אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ
נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ" (במדבר כא, לד) וכי משה רבנו מפחד מענקים? אומרים חז"ל (נדה סא.) משה פחד שמה תעמוד לו (לעוג) זכות שהלך להודיע
לאברהם אבינו על נפילת לוט בשבי. בגלל טובה זו שגמל עוג עם מובא בזוהר הקדוש (ח"ג
קפ" הקב"ה אומר לאברהם: "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר
הַכּוֹכָבִים...כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית טו, ה) פשט הפסוק
הוא, כשם שאי אפשר לספור את הכוכבים מחמת גודל מספרם כך גם את זרעו של אברהם
אבינו לא ניתן לספור. אבל הרב מסביר בדרך נוספת: גודל כל כוכב הוא עצום, למה אם
כן הכוכבים נראים לנו כל כך קטנים? התשובה היא מפני המרחק הגדול של הכוכבים
מהארץ כך גם ישראל, כל יהודי הוא גדול ככוכב (מבחינה רוחנית) ואם נראה לנו קטן
זה בגלל שאנחנו רחוקים מפנימיותו. ממילא אין לפחד מענקים, כי מהו ערכו של גובה
פיזי לעומת גובהם הרוחני של כל אחד מישראל?
|
המעוניין לקבל כל שבוע את העלון בדואר אלקטרוני ניתן לשלוח בקשה למייל jalabe@neto.net.il ללא תשלום לזיכוי הרבים