בס"ד
רעיונות
על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א
חיפוש באתר בעזרת
חיפוש מותאם אישית של
|
|
|
|
דף הבית ספרות קודש חג שמח ספירת העומר לג' בעומר חג השבועות תפזורת לחג השבועות שמות חג השבועות ספירת העומר הקישורים שלי |
|
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר…כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם
וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" (ויקרא כה, א-ב) ידועה
ומפורסמת שאלת רש"י: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצוות
נאמרו מסיני!" ולא מצינו בשום מצווה אחרת שהתורה מציינת שנמסרה בהר
סיני! והתירוץ על פי ה"תורת כהנים": "אלא מה שמיטה
נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כלן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני"
(שם)
על מנת שלא נטעה לומר שבסיני ניתנו רק הכללים של
המצוות ובאוהל מועד הפרטים, באה התורה ומדגישה במצווה זו שנמסרה בהר סיני ללמד
על שאר המצוות. שואל מו"ר הרב נבנצל שליט"א: גם לאחר תירוץ זה עדיין קשה: למה
התורה לימדה אותנו רעיון זה דווקא באמצעות מצוות שמיטה ולא דרך מצווה אחרת? היה
אפשר להדגיש על מצוות תפילין או שבת או שעטנז או כל מצווה אחרת שנמסרה "בהר
סיני", מה המיוחד במצוות שמיטה שנבחרה כ"בניין-אב" ללמד שכללותיה
ופרטותיה מסיני? מכוח קושיה זו הרב מתרץ תירוץ אחר לשאלת ה"תורת כהנים". התורה
אומרת: "לְמַעַן
יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (דברים כב, ז) הגמרא
דורשת מכאן: "למען ייטב לך- לעולם שכולו טוב, ולמען יאריכון ימיך- לעולם
שכולו ארוך" (קידושין
לט:) כמובן שאנחנו מאמינים באמונה שלמה שהבטחה זו היא אמת
לאמיתה כמו כל התורה כולה, אלא שאין באפשרותנו להוכיח אותה כל עוד לא הגענו
לעולם הבא (וכשנגיע לשם כבר לא נחזור כדי שאחרים יאמינו...) ממילא אין ראייה
מכאן שהתורה היא תורת אמת שניתנה מסיני ולא פרי דמיונו של משה רבינו. אולם
במצוות שמיטה הדבר שונה; התורה מבטיחה לנו שמי שישמור שמיטה כהלכתה יראה ברכה
כבר משנה השישית. "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי
לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים" (ויקרא כה, כא) דהיינו: אפשר לראות ולהוכיח את אמיתות הבטחה זו בעולם הזה. אין צורך
"להאמין", אלא כשהשנה השישית מגיעה אפשר לראות את הברכה בעין ולהיווכח
שהתבואה תספיק לשלוש שנים. אף אחד (בשר ודם) לא יכול להבטיח דבר כזה לדורות; זו
הבטחה שצריכה להתקיים כל שבע שנים. לכן התורה מדגישה דווקא במצווה זו שנאמרה בהר
סיני מפי הגבורה; רק הקב"ה יכול להבטיח הבטחה נצחית כזו, וממילא מצווה זו
מלמדת על כל שאר המצוות שניתנו בהר סיני מפי עליון. ועדיין יש לשאול: למה דווקא במצווה זו נתנה לנו התורה אפשרות לראות את ברכת ה' בעין? אומר הרב: יתכן שהסיבה היא מפני שהניסיון במצווה זו הוא קשה וממושך, כפי
שדרשו חז"ל על הפסוק: "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ
בְּקוֹל דְּבָרוֹ" (תהילים קג, כ) "רבי יצחק
נפחא אומר, אלו שומרי שביעית. ולמה נקרא שמם גיבורי כח? רואה ששדהו מופקרת ואילנותיו מופקרים והסייגים מפורצים ורואה פירותיו נאכלים, וכובש את
יצרו ואינו מדבר. ושנו רבותינו: איזהו גבור? הכובש את יצרו"(תנחומא) כשאדם עומד ורואה שכל מי שאיותה נפשו ניכנס לתוך שדהו ואוכל
מפירותיו "חופשי" והוא שותק מפני שהשדה הפקר לכל, לא יום ולא יומיים -
שנה שלמה אנשים אוכלים כמה שרוצים והוא שותק רק מפני שה' ציוה, דבר זה מצריך
גבורה אמיתית. לכן הקב"ה מבטיח לו סיוע כדי שיוכל לעמוד בניסיון זה: האדם
יראה ברכה בתבואה עוד לפני שהגיעה שנת השמיטה ובכך יבין שלא יהיה לו שום הפסד או
נזק ממנה אלא להפך - "וְצִוִּיתִי אֶת
בִּרְכָתִי לָכֶם". התורה דורשת מאיתנו לקיים מצווה זו מפני שהשמיטה היא עדות שה' ברא שמיים
וארץ כשם שהשבת היא עדות "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת
הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" (שמות
לא, יז) האדם עושה את מלאכתו במשך שישה ימים ונח ביום
השביעי ובזה מעיד שהבריאה היא מעשה הקב"ה, ובאותה מידה הארץ נותנת את פריה
במשך שש שנים ובשנה השביעית נחה, ובזה מעידה שה' בראה. ובנוסף לכך השמיטה היא עדות "כִּי לִי הָאָרֶץ" (ויקרא כה, כג) הקב"ה
הפקיד בידינו את הארץ בתנאי שנשמור מצוותיו כפי שכתוב: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל
שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים... לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם
וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ" (דברים ד, א) אם כן, על ידי שביתת
הקרקע בשנה השביעית אנו מצהירים שאנחנו לא בעלים על הארץ אלא רק הקב"ה.
ההיסטוריה הוכיחה שכשעם ישראל לא שמרו שמיטה הקב"ה הראה להם מי "בעל
הקרקע" וגירש אותם ממנה. גם בדור שלנו היינו עדים לאות כזה; כשמכרו את
הקרקעות בשנה השביעית כדי לא לשמור שמיטה כהלכתה נחתם הסכם אוסלו, וכשמכרו את
הקרקעות בפעם שנייה נחתם הסכם אוסלו ב'. ה' מאותת לנו: אתם מוכרים את ארץ ישראל -
אני אראה לכם מי מוכר את מי. במאורעות תרפ"ט שבהם הערבים טבחו ללא רחם ביהודים, התנו את הפסקת
הפרעות בהצהרה רשמית של היהודים על הסרת הריבונות הישראלית מהר הבית. הם דרשו
הצהרה ברורה: אנחנו היהודים איננו בעלים על הר הבית, אלא הערבים. שלחו הצעה זו
לרב קוק זצ"ל כנציג הרבנים הציונים, ובמקביל לרב חיים זוננפלד זצ"ל רבה
של ירושלים כדי שיחוו את דעתם בנידון. הרב קוק זצ"ל כתב תשובה שאין מקום
לדיון כלל; הר הבית הוא לא שלנו אלא של הקב"ה ואין לנו סמכות לוותר עליו,
ושלח את המכתב על ידי שליח לרב זוננפלד כדי שיידע מה תשובתו. במקביל הרב זוננפלד
שלח מכתב לרב קוק עם אותה תשובה בדיוק וגם הוא שלח שליח, ושני השליחים נפגשו
בדרך כשבידם מכתבים זהים. רעיון זה הוא נכון גם לגבי כל חלקי ארץ ישראל; מצד אחד יש לנו את הזכות
לחיות בארץ ולהיאחז בה ומאידך היא ארץ ה', כעין חצר בית המקדש. התורה אומרת
בפרשת קדושים: "אֶת
שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה'" (ויקרא יט, ל) ובסוף פרשת בהר חוזרת מילה במילה על אותו פסוק. לשם מה הכפילות הזאת?
מסביר הרב, אומנם המילים זהות אבל הכוונה שונה. הפסוק הראשון מדבר על יום השביעי
ועל בית המקדש, ואילו הפסוק שבסוף פרשתנו מדבר על שבת הארץ (שנת שמיטה) וארץ
ישראל שהיא הרחבת בית המקדש. אם כך נתייחס לארץ, אם נקיים את התנאי - שמירת
החוקים והמשפטים בקפדנות ובהתמדה נזכה להיאחז בה עד ביאת משיח צדקנו, אמן
יצחק חלבה לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה , שלמה בן הלנה, ר' ישראל בן ר' אלחנן הכהן ארנטרוי, מרים שושנה בת אדלה דוד בן אמליה ת.נ.צ.ב.ה. |
המעוניין לקבל כל שבוע את העלון בדואר אלקטרוני ניתן לשלוח בקשה למייל jalabe@neto.net.il ללא תשלום לזיכוי הרבים