בס"ד
רעיונות
על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א
חיפוש באתר בעזרת
חיפוש מותאם אישית של
|
|
|
|
|
|
בליל הסדר הבא עלינו לטובה, הילדים ישאלו בהתרגשות: "מה נשתנה
הלילה הזה מכל הלילות?" התשובה תהיה: "עבדים היינו לפרעה במצרים,
ויוציאנו ה' אלוקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה" שואל מו"ר הרב נבנצל שליט"א: לכאורה בתשובה זו, "עבדים
היינו לפרעה במצרים" חסר העיקר: מתי זה היה? "ויוציאנו ה' אלוקינו
משם" למה לא מזכירים בתשובה זו שה' הכה כל בכור בארץ מצרים בליל טו' בניסן?
מי שקורא תשובה זו לא יכול להבין אם זה היה בליל פסח או בטו' בשבט או בזמן אחר. מסביר הרב: מובא בגמרא (סנהדרין
סה:) שאל טורנוסטרופוס הרשע את רבי עקיבא: מה יום מיומיים?
למה אתם מכבדים את השבת יותר מימים אחרים? רבי עקיבא היה יכול לענות לו שהשבת
היא עדות שהקב"ה ברא את העולם, ששבת היא מעין עולם הבא, שבשבת ניתנה תורה
לישראל, יש הרבה מה לומר על השבת. אבל רבי עקיבא ענה לטורנוסטרופוס בשאלה:
"מה גבר מגוברין?" דהיינו, מדוע צריכים לכבד אותך יותר מאנשים אחרים?
על שאלה זו ענה לו טורנוסטרופוס: "דמרי צבי" כך רצה אדוני (המלך), הוא
מינה אותי להיות נציב בארץ. אמר לו רבי עקיבא: זו גם התשובה על השבת, "דמרי
צבי" הקב"ה ציווה לכבד את השבת יותר משאר הימים. אם הוא היה רוצה
שנכבד את יום רביעי היינו מכבדים את יום הרביעי. אמנם יש לכך סיבה: "כִּי
שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת
וַיִּנָּפַשׁ" (שמות לא, יז) אבל בשבילנו מספיק
שהקב"ה כך רוצה - "מרי צבי". זו גם התשובה לשאלה "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות". התשובה
היא ש"עבדים היינו לפרעה במצרים" ונאלצנו לעשות כל מה שפרעה גזר,
ועכשיו "ויוציאנו ה' אלוקינו משם", ולכן אנחנו עושים מה שהקב"ה
מצווה לעשות בלילה הזה. נכון שצריכים להסביר למה אוכלים מצה ולמה אוכלים מרור
אבל התשובה הראשונה היא שאנחנו עבדים שלו ולכן עושים כרצונו. הבן החכם שואל: "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים
אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקינוּ אֶתְכֶם" (דברים ו, כ) ועונים לו:
"אף אתה אמור לו כהלכות הפסח: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" איזו מין
תשובה זו? אמנם הפשט הוא שצריך ללמד את הבן את כל הלכות הפסח עד ההלכה
האחרונה שהיא "אין מפטירין אחר
הפסח אפיקומן" (פסחים
פ"י מ"ח) שהרי ברצונו לדעת מהם החוקים והמשפטים
אשר ציווה ה'. אבל היות ולא נאמר "אף אתה אמור לו כהלכות הפסח עד
אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" הרב מסביר בדרך אחרת. שאלת הבן החכם טומנת בחובה קושיה עקרונית: למה יש צורך לקיים מצוות רבות
כל כך שמטרתן זהה: זכר ליציאת מצרים? כמה שבועות לפני פסח התחלנו בניקיון הבית,
מחפשים בכל פינה שמא נמצא חמץ, בערב פסח מבערים את החמץ, אוכלים מצה בליל פסח
ונזהרים מחמץ אפילו במשהו, שבעת ימים חוגגים ובזמן בית המקדש מקריבים קורבנות.
ובנוסף למצוות הפסח ישנם מצוות רבות נוספות שמטרתן לזכור יציאת מצרים. מהי כולי
האי? על כך עונים לו: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" אסור לאכול
שום דבר אחרי הפסח. מדוע? הפשט לכאורה הוא כדי שלא לצאת משולחן הרב כשאנחנו
רעבים; זה לא כבוד למלך שאחרי שאכלנו על שולחנו נקום ונאכל גלידה או כל דבר אחר.
אולם מה שקשה בהסבר זה הוא שדין זה שצריך לאכול את הקורבן על השובע הוא לא דין
מיוחד בקורבן פסח, רעיון זה תקיף בכל הקורבנות, ואעפ"כ לא מצינו שצריכים
להימנע מלאכול שום דבר אחרי קורבנות אחרים. ועוד קשה: בליל פסח ישנם שני
קורבנות, קורבן פסח וקורבן חגיגה, אם כן לפי הטעם הנ"ל אין שום סיבה להשאיר
את קורבן פסח לסוף הסעודה, היה אפשר לאכול את קורבן פסח ולאחר מכן את קורבן
חגיגה והדין היה עדיין בתוקף. ובכל זאת ההלכה היא שצריך לאכול קודם את קורבן חגיגה
ורק אחר כך את קורבן פסח. על זה מתרץ הירושלמי: מפני שהתורה ציוותה על קורבן פסח
"וְעֶצֶם
לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ" (שמות יב, מו) וכשאדם רעב קיים חשש שישבור עצם מהקורבן ויעבור על לאו זה. אבל כשהאדם
שבע חשש זה אינו קיים, הוא כבר לא להוט לשבור את העצמות. לכן תיקנו לאכול קודם
את החגיגה שאין בה איסור שבירת עצם ולאחר מכן לאכול את הפסח. והנה, הסבר זה הוא נכון כשבית המקדש קיים ויש לנו אפשרות להקריב את
הקורבנות, אבל כעת שאין בית מקדש מדוע אסור לאכול כלום אחרי מצת האפיקומן? הרי
אין כרגע איסור "שבירת עצם"! אומרת הגמרא (פסחים קיט:) כדי שיישאר לנו טעם
מצה בפה. ולמה זה כל כך חשוב שיישאר לנו טעם מצה בפה אחרי ליל הסדר? מסביר הרב (בשם הרב שלזינגר זצ"ל) התורה מצווה: "לֹא
תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי
כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ
מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים טז, ג) פירוש הפסוק הוא שתאכל בלילה זה את הפסח ואת המצה ועל ידי כח אכילה זו
תזכור את יציאת מצרים כל ימי חייך. זוהי הסיבה שצריך שיישאר טעם מצה בפה, לרמוז
לנו שבעצם היה צריך שטעם זה יישאר בפה כל השנה, אלא שאי אפשר לבקש מהאדם שלא
יאכל כלום עד פסח הבא, אי אפשר לחיות באופן כזה. אם כן לפחות באותו לילה לא יאכל
האדם שום דבר וכך טעם המצה ילווה אותו. הרי לנו תשובה לשאלת הבן החכם. הוא שאל מדוע יש צורך לכל כך הרבה מצוות
המזכירות לנו את יציאת מצרים? על כך עונים לו "אין מפטירין אחר הפסח
אפיקומן" דהיינו: כשם שאתה מבין שאם תאכל עוד משהו אחר הפסח יפוג הטעם שלו
מהפה, כך גם לאחר כל הידיעות שרכשת הלילה שרק ה' פעל במצרים והכה את המצריים
והוציא אותנו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, ילוו אותך כל השנה עד פסח הבא. כי
למחרת הפסח, כשתחזור לשגרה ותמשיך לשמוע חדשות שמשתמע מהן שיש גורמים נוספים
הפועלים בעולם ויש בהם כח, אתה עלול לשכוח את כל מה שלמדת בליל הסדר שרק דבר ה'
פועל בעולם. לכן יש צורך שנהיה מוקפים במצוות שיזכירו לנו כל רגע את יציאת
מצרים. ויהי
רצון שנזכה עוד השנה לאכול מהזבחים ומהפסחים בבניין בית מקדשינו. אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה
,מרדכי בן מרגריטה , ר' ישראל בן ר' אלחנן הכהן ארנטרוי אמיליה בת שושנה ,ראובן
סואה בן ויקטוריה , טובה חיה בת אסתר, מרים שושנה בת אדלה דוד בן אמליה
ת.נ.צ.ב.ה. |
המעוניין לקבל כל שבוע את העלון בדואר אלקטרוני ניתן לשלוח בקשה למייל jalabe@neto.net.il ללא תשלום לזיכוי הרבים