בס"ד
רעיונות
על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א
חיפוש באתר בעזרת
חיפוש מותאם אישית של
|
|
|
|
|
|
דבר ידוע ומפורסם שהתורה לא מאריכה בדברים אלא מקצרת כמה שאפשר, כגון מה
שאמרו חז"ל: "הלכות שבת חגיגות ומעילות כהררים תלויים בשערה, מקרא
מועט והלכות מרובות" (חגיגה
פ"א מ"ח) כלומר יש בהן הרבה הלכות התלויות ברמז
במקרא מועט כהר התלוי בשערות הראש (רש"י) פרטי הלכות רבים נלמדים ממילה או אות מיותרת. והנה פרשתנו פותחת בצווי: "וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא
תִכְבֶּה" (ויקרא ו, ה) וחוזרת עליו בפסוק שלאחריו: "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ
לֹא תִכְבֶּה" (שם ו) פירוש הציווי הוא שחייבת להיות אש דולקת באופן קבוע על המזבח שעליו
מקריבים את הקורבנות. מצד אחד מצוות עשה בתחילה ומאידך מצוות לא תעשה - "לא
תכבה" בסוף כל פסוק, מוזכרות פעמיים. הרמב"ם פוסק להלכה: "המכבה
אש המזבח לוקה, שנאמר "לא תכבה"" (הלכ' תמידין ומוספין ב, ו) חומרת
האיסור ניכרת בזה ש"אפילו גחלת אחת, ואפילו הורידה מעל המזבח וכיבה
לוקה" (שם) שואל מו"ר הרב נבנצל שליט"א: למה זה כל כך חשוב לדאוג שתמיד
תבער אש על המזבח עד כדי כך שבשונה ממקרים אחרים התורה מאריכה בציווי זה
ב"עשה" וב"לאו"? מסביר הרב: הגמרא לומדת מהכתוב: "וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן
אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא א, ז) "אע"פ
שאש יורדת מן השמים מצווה להביא מן ההדיוט" (יומא כא:) אומר החינוך, הסיבה לכך היא מפני שהניסים הגדולים שעושה הקב"ה עם בני
האדם לעולם יעשה אותם דרך סתר, ונראה כאילו הם בדרכי הטבע (ספר החינוך מצווה קלב) אם כן,
למרות שאש המזבח יורדת תמיד מן השמים חייבים להסתיר זאת על ידי "הבאת אש מן
ההדיוט". אומנם בהזדמנות אחת ראו כל העם מראה נפלא זה שהאש יורדת מן השמיים
ואוכלת את העולה, כפי שכתוב ביום השמיני למילואים: "וַתֵּצֵא אֵשׁ
מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים
וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם" (ויקרא ט, כד) אבל מאותו יום והלאה חייבים להסתיר עובדה זו על מנת שייראה כדרך הטבע. מהי טעמה של מצווה זו? למה נס נפלא זה וניסים אחרים חייבים להיות
מוסווים? מסביר הרב: אם הניסים היו גלויים לעין כל, קיימות שתי סכנות לרואה אותם:
האחת היא פגיעה בעקרון של "בחירה חופשית"; אדם שאינו מאמין בבורא
העולם ובהשגחתו הפרטית לכל נברא, כשיראה נס גלוי היוצא מגדרי הטבע ייווכח שיש מי
שמנהיג את חוקי העולם ולא יוכל להמשיך לכפור; הקב"ה מסר בידינו את ההחלטה
האם להאמין או לא להאמין. והסכנה השנייה רובצת גם על האדם המאמין: האדם צריך לדעת להבחין בבירור
מהו ההבדל בין נס לטבע, וכשיראה נס מתרחש באופן תדיר זה יהפוך בעיניו לדבר טבעי.
אם כך הוא מאבד את ההשפעה שהייתה אמורה להשפיע עליו נס זה, דהיינו להתעורר למראה
עיניו ולהסיק מסכנות שישנו את אורח חייו-זוהי למעשה מטרת הנס. אבל היות והוא
מתייחס לנס כאל "עניין טבעי" הוא ממשיך לחיות את חייו השגרתיים מבלי
לשנות דבר. כאן המקום לציין שמתנת שמיים לא מנוצלת פירושה לא רק איבוד הזדמנות פז
אלא שהופכת לתביעה כלפי האדם שלא שת לבו לנצלה. דוגמא לכך: דור הפלגה, שנח ובניו
סיפרו להם על המבול שהיה בדור הקודם שהשחית את הארץ, והם במקום להתעורר לתיקון
מעשיהם הגיעו למסקנה מוטעית שקיימת תופעה מוזרה שאחת לתרנ"ו שנה הרקיע מתמוטט
ולכן חייבים לבנות בניינים גבוהים שיתמכו בו על מנת ששוב לא יקרה דבר זה. על
התנהגות זאת באו על עונשם והקב"ה הפיץ אותם על פני כל הארץ. רואים אם כן שנס גלוי, במיוחד כשמתרחש באופן תמידי עלול לגרום נזק גדול
לאדם, שבעיניו יהפוך לטבע ולא יסיק את המסקנות הנכונות. הוא הדין בעניין המזבח:
אם יראו שהאש יורדת מן השמיים בכל יום עלולים להסיק מזה שיש במזבח איזה כוח טבעי
שמושך אליו אש והסכנה שבמסקנה זו היא גדולה ביותר. (וכבר קמו בהיסטוריה
"חכמולוגים" שתענו שמשה רבינו היה בקי בסוד החשמל וידע להשתמש בו, לכן
כל מי שהתקרב לארון הקודש מת כי הוא פשוט התחשמל) לכן חייבים להסתיר את הנס
ולמרות שאש יורדת מן השמיים צריכים להביא מן ההדיוט. על פי רעיון זה מסביר החינוך את הפסוק שנאמר בקריעת ים סוף: "וַיּוֹלֶךְ
ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם
לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם"(שמות יד כא) לשם מה היה צריך ה' להשיב רוח חזקה? הרי ממילא עוד מעט יעשה נס גדול
שכמוהו לא היה! אומר החינוך: כדי להשאיר פתח פתוח למי שלא רוצה להאמין ויראה תופעה
מדהימה זו שיוכל להמשיך בכפירה שלו; הבחירה חופשית שלו לא תיפגע בעקבות מראה
עיניו. (וכבר היו שתענו שמשה ידע היטב תופעות האקלים הגורמות לים להיבקע אחת
לכמה שנים) לכן הקב"ה הסתיר את הנס על ידי רוח חזקה בשביל שייראה כדבר
טבעי. הסתרת הנס הוא עניין מרכזי בפורים. מי שמעיין במגילה רואה שרשרת אירועים
שלא קשורים לתופעות על-טבעיות. מגילת אסתר כשמה כן היא: כולה הסתר אחד גדול של
הנס הנפלה שחולל ה' בשושן הבירה. והנה אנחנו קרובים ממש לחג הפסח, ליל הסדר בו מצווים כולנו להרבות
בסיפור יציאת מצרים והניסים הגדולים שעשה ה' לאבותינו. אנו מזכירים את יציאת
מצרים כל יום בתפילה, בקריאת שמע, וכו' ואולי מכח ההרגל והשגרה הפך להיות
בעינינו עובדה טבעית שכבר לא מעוררת התפעלות. ולא היא! כל אחד מאיתנו חייב
להרגיש כאילו הוא בעצמו יצא ממצרים, תוך כדי ניסים גלויים: מכות למצריים, הבדלה
מוחלטת בין עם ישראל לעם המצרי בזמן כל מכה, קריעת ים סוף שגרמה פחד בכל אומות
העולם. בשביל שנוכל להרגיש הרגשה זו צריכים הכנה; צריכים להמחיש כל שלב ושלב של
השעבוד הנורה והגאולה שזכו בה אבותינו. ברגע שבנינו יבחינו בשינוי המתחולל בנו
הם יפנימו את המסר וייחרט על לוח ליבם. יהי רצון שנזכה בקרוב לבניין בית המקדש
ונוכל לאכול מן הזבחים ומן הפסחים במהרה בימינו אמן.
אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה
,מרדכי בן מרגריטה , ר' ישראל בן ר' אלחנן הכהן ארנטרוי אמיליה בת שושנה ,ראובן
סואה בן ויקטוריה , טובה חיה בת אסתר, מרים שושנה בת אדלה דוד בן אמליה
ת.נ.צ.ב.ה. |
המעוניין לקבל כל שבוע את העלון בדואר אלקטרוני ניתן לשלוח בקשה למייל jalabe@neto.net.il ללא תשלום לזיכוי הרבים